“It [Jazz] is an art that thrives on what it can do, not so much on what it does.”
Ben Ratliff

Coltrane - The Story of a Sound

סתיו כמו חורף

n

גל של קור עבר פה בימים האחרונים
הלילות קפואים, התנור בוער בבוקר
יבש בחוץ, האדמה קשה
השמש גם היא ביקרה בימים האחרונים
כמעט כל יום יצאתי החוצה וישבתי לקרוא עטוף בקרניה

אני פוגש שוב את החיוניות בתרגול
זו איכות שמופיעה מעצמה כשהתרגול ממושך וכשהלב שקט
לא חוויתי אותה מזה כשנתיים
בשנה שעברה בזמן זה הרגשתי מתפורר מהקשר עם יוליה
הנשימה הייתה שבורה וגם הלב
אז התרגול קיבל איכות של החלמה והכלה
לא הייתי לי גישה לחיוניות שעכשיו שוב מתעוררת

לפני מספר שבועות סיימתי לראשונה את הקריאה של הסמקייה
לא תארתי לעצמי שקריאה של טקסט כלשהו יכולה להשפיע עלי
גיליתי שקריאה אודות פילוסופיה הודית עתיקה השפיעה עלי עמוקות
הרגשתי שהטקסט ראה אותי והכיר בי
זו תחושה מאוד מיוחדת
במיוחד לאור כך שאני לרוב מרגיש בלתי נראה

מזה מספר שנים אני מרגיש שחיי הם כמו סיום של סיפור ארוך מאוד
אני חושב שהשנים האחרונות הם הבשלה וחשיפה של מודעות
מודעות שכנראה נכחה בי בתת-מודע מרבית חיי
אולי תת-מודעות שהתעוררה בי בגיל שלוש כשתבונת גופי החליטה לחסום את נשימתי
וורק בחודשים האחרונים היכתה בי ההכרה שמרבית חיי התקשיתי, בצורה זו או אחרת, לנשום

אני זוכר שעד אמצע שנות השלושים של חיי, חייתי עם תחושה לא נעימה של ביקורת עצמית
הלכתי למעט מוזיאונים, גלריות והצגות, ולא התרשמתי
אני זוכר הצגה אחת שהרגישה כמו פרק גרוע של זהו-זה
אני זוכר שרציתי לעזוב די בהתחלה אך הרגיש לי לא נעים, אז נשארתי
אני זוכר שבסוף הקהל קם על רגליו ומחה מחיאות כפיים סוערות
ואני התסכלתי סביב ולא הבנתי מה כולם רואים שאני אינני רואה
השאלה הזו התפוגגה כאשר ראיתי את שחר רוקד אל מול השמש השוקעת על הדק בנמל תל-אביב
ידעתי אז, שאני כן יודע, כן רואה, וכן מרגיש … אולי אפילו משהו שאחרים לא רואים
במשך שנים רבות אחר כך רציתי לשתף במה שראיתי לדבר על מה שגיליתי
אך הרוב המשיך למחוא כפיים לפרקים גרועים של זהו-זה, אז ויתרתי

הסמקייה משתמשת בדימוי של צופה בהצגת החיים
הצופה מייצג את הרוח, הצגת החיים מייצגת את הטבע
הסמקייה מדברת על התעוררות של הרוח לכך שהיא צופה בהצגה
הסמקייה מדברת על שלב שבו השעיית הספק עצמה מושעית
שלב שבו הרוח מתעוררת לכך שיש צופה ויש הצגה
וכשהרוח מזהה שהיא הצופה ושהחיים הצגה, חווית ההצגה כאילו נפסקת, מאבדת את אחיזתה
ואני מרגיש כך, שראיתי את ההצגה
אינני רואה את הסיפור שהשחקנים על הבמה מנסים לספר
אני רואה שחקנים על במה מנסים לספר סיפור
אינני יכול, כפי שגם לא יכולתי אז, לקום ולמחוא כפיים
משום שנותרתי כאן, בהווה, ברגע, ולא נישאתי אל תוך הסיפור שלא באמת התרחש על הבמה

וכך אני מרגיש שהסמקייה ראתה אותי, זיהתה אותי וחיבקה אותי, ואמרה לי: שלם אתה, היה שלום
ההצגה נמשכת, אך משראיתי אותה, היא איננה סוחפת עוד
בהצגה שנמשכת, הקור והימים הקצרים והמבודדות מותירים את ליבי סדוק מעט
אני מתעורר מוקדם בבוקר, ער לחיוניות השורשית שבוערת בקרבי
אך אני מרגיש כבדות מסוימת שמתנגדת לקימה
אני מחבק את הכבדות ונעטף בשמיכה, ומוצא עוד שעה או שעתיים של מנוחה עמוקה
עד שהאור בחוץ מתגבר,עיניי נפקחות ומתאקלמות לאור וגופי נמתח
ועוד יום של הצגה ללא השעית הספק יוצא לדרך

התרגול מעמיק
המכחול טובל בצבע ומלטף את הנייר
השמש עושה עוד הקפה בשמיים, מסעה הולך ומנמיך ומתקצר מעט כל יום
הכמיהה לקרבה ואינטימיות עם גוף חי אחר נותרת בלתי ממומשת
הכמיהה היא לחוש עור ונשימה ואור ונשמה מקרוב ובצורה ישירה, ללא הצגה
אך פעמים רבות כל כך ביקרתי בהצגה של הכמיהה שגם שם השעיית הספק כבר מעורערת
אך הכמיהה בכל זאת נותרת

שאלתך חלחלה לתוכי
מרגיש לי מהותי שהיא נשאלת בעברית
כבר אינני רגיל להישאל שאלות בעברית
נעים לי לתהות ולענות בעברית
תודה לבנת, ששאלת

This entry was posted in Uncategorized. You are welcome to add your comment

Leave a Reply